מתנת הכוכבים/ ג'וג'ו מויס
פברואר 2, 2021 בשעה 2:25 AM,
אין תגובות
בסיום הספר קראתי את ה"תודות" - זה המבחן האמיתי לשאלה אם הספר הצליח לגעת בי, העובדה שאני לא מסוגלת להיפרד ממנו ורוצה לקרוא עוד ועוד.
"מתנת הכוכבים" של הסופרת ג'וג'ו מויס (מאנגלית: דנה טל) נגע בי, סיימתי אותו והיה לי חם ונעים בלב.
עלילת הספר מתרחשת בשנת 1937 בעיירה נידחת בקנטקי. גיבורות הספר הן אליס (אנגלייה הנישאת לאמריקני ומגיעה לעיירה) ומרג'רי (בת למשפחה הידועה לשמצה בעיירה, אישה עצמאית ומלאת תעוזה). שתי הנשים לוקחות חלק בהקמת ספריה נודדת. הן ונשים נוספות יוצאות לחלוקת ספרים בעיירות שכוחות ובכך מוסיפות השכלה להמונים. עד מהרה נוצרת חברות הדוקה ונוגעת ללב בין הספרניות שקורות חייהן וסיפור אהבתן לגברים בעירייה סבוכים.
הספר הזה נתן לי תקווה. הוא הזכיר לי את האפליה והגזענות שהייתה כלפי בעלי עור כהה, את היחס המזלזל כלפי נשים, פחיתות הקומה שלהן והמעמדות ששלטו בכל. פתאום תפסתי איך בתוך פחות מ-100 שנה הצלחנו לחולל שינוי. מי יודע, אולי בעוד פחות מ-100 נצליח להוביל עוד כמה שינוים חברתיים הכרחיים המגיעים לפתחנו.
כסופרת לפעמים אני נתקלת בתמונות נוף, בני אדם מעניינים והם כל כך נוגעים בי שבא לי לתאר אותם על הדף. בראש אני יודעת בדיוק איך אכתוב אותם, אבל האתגר האמיתי הוא להעביר את השפע המדויק שבראש אל הדף.
בעיניי זה מה שהופך סופר לסופר טוב, אם הוא מצליח לדייק את הרעיון הגדול. מצליח להעביר לקורא את מה שברור לו כבר במוח.
זה מה שהרשים אותי בספר, שג'וג'ו הצליחה להעביר באופן מופתי את הדמויות הסגנוניות החיות בעיירה, את העמקים וההרים העוטפים אותה.
הדמויות בספר היו כל כך מדויקות והן עברו תהליך התפתחותי לאורך הספר. החשיפה שלהן אלינו הייתה בהדרגה. תת העלילות היו שזורות בעלילה הגדולה בדיוק. מלאכת מחשבת שראוי לציין ויש לכבד.
יש שיגידו שהספר ירד ליותר מדי פרטים, נשא בתוכו יותר מדי תיאורים אבל בעיניי זהו קסמו. היה ברור שהסופרת חוותה בעצמה את אותם דברים ואלו בערו בנפשה ואילו ב"תודות" באמת גילתי שהיא החליטה לעבור בעצמה את אותו מסע שהסופרות עברו.
לסיכום: קסם. קסם. קסם.