דירת שותפים/ בת' אולירי
כשהייתי הולכת עם אמא לקניות בסופרמרקט זה אף פעם לא הסתכם בקניית חלב או דגים.
כל המוכרים הכירו אותה, ברכת שלום פשוטה התפתחה לשיחת נפש, אמא מאזינה, נותנת כתף ועצה.
עד היום זה ככה.
וגם אצלי זה הפך להרגל, לא סתם קונים חפצים, מצרכים, אלא פוגשים נשמות.
כשעברנו לאזור הדרום חיפשנו חנות ספרים קרובה, מצאנו עצמנו בתוך סניף צומת ספרים שעד מהרה הפך לבית.
קשקושים אין סופיים עם המוכרות על ספרים, דמויות והחיים בכלל.
כשהוצאתי את ספר הביכורים שלי המוכרות אף לקחו חלק אינטגרלי בתהליך ההוצאה, מהמלצה על הוצאות לאור ועד כריכה ראויה והשאלה האם כדאי לעשות השקה.
ולכן כשחוקי הקורונה מעט התרופפו היה ברור שאני הולכת לחנות הספרים.
לא הלכתי, רצתי.
התגעגעתי לספרים ולמוכרות.
בדיוק סיימתי את הספר הכבד על השתלטות האנגלים על האיים האוסטרלים, אמרתי למנהלת החנות שנחשפתי בקריאה לראשי ילדים ערופים, נשים נאנסות, המון דם ושאני חייבת ספר קליל, כיפי, רומנטי והיא הגישה לי את הספר דירת שותפים של בת' אולירי (תרגום: שאול לוין)
השבת נפנתי לקרוא אותו.
לא אשקר, בתחילה ממש התבאסתי.
המון דמויות, אירועים, סצנות המגיעות בבת אחת מהר מדי.
ממש כאב לי הראש בניסיון לעקוב, לבנות את הדמויות בעיניי רוחי ולהתחבר אליהן.
כעסתי שרעיון כל כך מתוק של קשר רומנטי הנרקם דרך פתקים ששני שותפים משאירים אחד לשני נשאר שולי. רציתי ששני השותפים יהיו המרכז, שאתוודע לחיים שלהם דרך הפתקים, דרך מילים, דרך שיח מכתבי ששייך לעולם ישן שיכול להתקיים בשנת 2020. רציתי שזה לא יהיה תת עלילה בתוך עלילה מאוד רחבה.
התבאסתי אבל המשכתי.
המשכתי ומצאתי את עצמי צוחקת והמון.
המונולוגים משעשעים, קלילים, הדמות הראשית לא קונבנציונאלית, אלא צבעונית ומלאת חיות שעוברת תהליך קסום בספר מאישה התלויה באישורו של גבר לאישה התלויה בכוחותיה הטמונים בתוכה.
והגבר בו התאהבה, האח הסיעודי השקט עם הלב הרחב, קסם שקט שמהלך בין המילים.
יכולתי להרגיש בספר את החיים המהירים וההדוקים של לונדון, את הנונאסס הקיים מבין השורות.
בסופו של דבר הספר היה מה שרציתי: קליל, כיפי, רומנטי.
לפעמים זה כל מה שספר צריך להיות.
נ.ב
כשומרת מסורת חשוב לי לציין שיש סצנות מיניות למקפידים שבינינו.