הנהר הסודי/ קייט גרנוויל
אני אוהבת לקנות בגדים.
אני אוהבת להתלבש יפה.
ועדין, אם אצטרך לבחור בין קניית בגד לקניית ספר, אבחר ספר.
יאירון גם אוהב ספרים וכך הבילוי המרכזי שלנו זה חנויות ספרים. כשטיילנו בכפר האמנים עין הוד רגלינו לקחו אותנו לחנות ספרים יד שנייה. המוני ספרים על מדפים, על שולחנות, צפופים. פינות ישיבה. סוגות שונות. ספרים שניסיתי למצוא שנים ללא הצלחה, כי הוצאות הספרים פסקו מלייצר ספציפית את אותם ספרים. זה היה כמו לטייל בטבע. המוני צבעים. היינו שם שעות ויצאנו עם שלל גדול.
אחד הספרים שהגנבתי פנימה לערימה המכובדת היה הספר 'הנהר הסודי' של קייט גרנוויל (מאנגלית: עדה פלדור).
לא קראתי את גב הכריכה ובכל זאת קניתי, תמונת הנהר, פרוזה היסטורית על ימים רחוקים, הלב נמשך.
ועדין, לקח לי שנה לפתוח את הספר ולצלול פנימה.
הספר עמוס תיאורים, פרטי פרטים, לעיתים זה מעיק. אגב, אחד האתגרים הגדולים של סופרים, בעיניי, זה שילוב מאוזן בין תיאור לבין עלילה.
אז אמנם היו המון תיאורי מרחב, תיאורי אדם, אך, העלילה לא פסקה מלמשוך אותי פנימה.
קראתי על אסירים מלונדון שהוגלו לסידני, על האופן בו השתלטו על שטחים, סילקו את הילדים שחיו שם המון שנים לפניהם, שידעו את האדמה טוב מהם.
הספר מספר על תקופה קדומה אבל רלוונטית להיום. עדין עמים נלחמים על פיסת אדמה בעולם כולו.
היה מעניין לייצר את ההשוואה בין אז להיום ועמה הפסיקה הברורה שלי: על אף מה שכולם מנסים להגיד, העולם, החברה הפכה עדינה וטובה יותר. ראיה לכך, הפרק האכזרי בו האסירים האנגלים הורגים בדם קר את הילדים. לרגע חשבתי שיהיו לי חלומות רעים בלילה.
לאסירים היו אלפי שטחים לחיות בהם ועדין הם בחרו בלחימה. לחימה שהיה ניתן להמנע ממנה.
נכון, יש עדין אכזריות בעולם, ועדין, אני רוצה לחשוב שהיא לא מקבלת אישור ותוקף ממדינות נאורות, לא נעשת על ידם, לא באכזריות שכזאת. אבל, היי, יש מצב שאני תמימה. תמימה לחלוטין.